בפרשתנו מצוה הקב״ה את משה לחלק את עם ישראל לארבע קבוצות, שכל אחת מהן תכלול שלשה שבטים, ולכל קבוצה יהיה דגל בצבע שונה משל חברתה, וכך יחנו סביב המשכן.
אומר על כך המדרש:
בשעה שאמר הקב״ה למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר. אמר: עכשיו עתידה המחלוקת להינתן בין השבטים. אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום, וכן ראובן, וכן אפרים, וכן כל שבט ושבט, מה אני עושה? אמר לו הקב״ה: משה, מה איכפת לך, אין צריכין לך, מעצמן הן מכירין דירתן. אלא דייתיקי (שטר צוואה) יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים. איני מחדש עליהם. כבר יש לה טכסים מיעקב אביהם. כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו, כך יקיפו את המשכן.
ממשיך המדרש ומבאר:
כיון שבא אבינו יעקב להיפטר מן העולם, קרא לבניו, דכתיב: “ויקרא יעקב אל בניו”. ובירכם וציוום על דרכי האלהים, וקיבלו עליהם מלכות שמים. משגמר דבריו אמר להם: כשתטלו אותי – ביראה ובכבוד לוו אותי… היאך ציום? אלא אמר להם: בני יהודה יששכר וזבולן יטענו מטתי מן המזרח. ראובן ושמעון וגד יטענו מטתי מן הדרום. אפרים ומנשה ובנימין יטענו מן המערב. דן אשר ונפתלי יטענו מן הצפון… ואם עשיתם וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם – האלקים עתיד להשרות אתכם דגלים. כיון שנפטר, טענו אותו כשם שציום… וכדי ליתן להם שכר פעולה טובה שקיימו מצות אביהם, לא ציום לחנות דגלים אלא כמצות אביהם.
נמצא לפי זה, שסדר חנייתם של עם ישראל סביב המשכן היתה ממש כפי הסדר שעמדו השבטים הקדושים סביב מטתו של יעקב אבינו כשנשאו אותו כדי לקוברו בארץ ישראל.
מיטתו של יעקב מסמלת את שלמות קדושת הילדים
בכדי להבין את העומק שבזה עלינו להקדים:
מיטתו של יעקב אבינו מסמלת את שלימות קדושת הילדים, כמו שאומר המדרש על הפסוק: “וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור” – ’ולמה נאמר באברהם וביצחק ’אף׳ ולא נאמר ביעקב ’אף׳? על ידי שהיתה מיטתו שלימה לפניו. אברהם יצא ממנו ישמעאל וכל בני קטורה, יצחק יצא ממנו עשו וכל אלופי אדום, אבל יעקב מיטתו שלימה וכל בניו צדיקים׳.
מבואר במדרש שמה שנאמר: “כולך יפה רעיתי” מדבר על יעקב אבינו ’שהיתה מיטתו שלימה לפניו ולא נמצא בה פסולת׳.
בכך שחנו עם ישראל סביב המשכן כסדר עמידת השבטים סביב מיטתו של יעקב אבינו, נמשכה עליהם השפעה מבחינת מיטתו של יעקב, ונתברכו בבחינת שלימות הזרע, כלומר, שיזכו שכל בניהם יהיו שלמים ותמימים ביראתם וקדושתם ולא יהיה בהם שום דופי.
לכן מבואר במדרש שעם ישראל נקראו ’שולמית׳ דווקא בהקשר לחנייתם במדבר סביב המשכן. כי ’שולמית׳ הוא מלשון שלימות, ואין לך אדם שלם באמת כמי שזכה שתהיה מיטתו שלימה וכל זרעו קדושים וטהורים ועושים רצון יוצרם.
כי אם תחסר לאדם בעולם הזה פרנסה – מה בכך. ואפילו אם בריאותו של האדם רופפת – מה בכך. הרי כל מה ששייך לעולם הזה אינו אלא בר חלוף, ואין לייחס לו חשיבות ולראות זאת כחוסר בשלימות. אך אם חלילה ילדיו של האדם אינם הולכים בדרך ה׳, זהו באמת חיסרון שיש לתת עליו את הדעת, ולזעוק על כך לה׳ יתברך ללא הרף עד שירחם עליו ויזכהו שכולם ישובו בתשובה שלימה.
חובת כל אדם להרבות בתפילות ובתחנונים על זרעו ולהשקיע בחינוכם
מכיון שההצלחה בחינוך הילדים היא השלימות הגדולה ביותר וזו תכלית האדם עלי אדמות, על כן צריך כל אדם להרבות בתפילות ותחנונים לפני הקב״ה על זרעו, שיזכו כולם להיות שלמים ביראתם וקדושתם, ולא יסורו חלילה מדרך ה׳ כל ימיהם.
בכל יום ויום, ובכל עת רצון, יתפללו על כך כל אב ואם. וטוב ונכון לקרוא בכל יום את התפילה הנפלאה שחיבר השל״ה הקדוש על ענין חינוך הילדים. ורק כשירבו בתפילות מעומקא דליבא על כך, יזכו לראות את בניהם ובנותיהם שתולים בבית ה׳ כל ימיהם, ויתקיים בהם מה שנאמר: “כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה’”.
כדי להצליח בחינוך הילדים, ראשית כל, צריכים ההורים להשתדל בכל יכולתם לנטוע את ילדיהם במקומות חינוך שבהם יחנכו אותם בדרך התורה הקדושה, אך לא די בכך. אלא על ההורים להשקיע בחינוך ילדיהם עוד ועוד גם בבית, וזאת על ידי שבבית יתנהגו בקדושה ובמידות טובות, וישמשו לילדיהם דוגמא נאותה. יש לדעת שעיקר החינוך שנשאר חקוק בלב הילדים לאורך ימים ושנים הוא דווקא זה שהם קיבלו מהוריהם בבית, ולא ממה שלמדו בבית הספר ובתלמוד תורה.
מסירות למען חינוך הילדים
לכן אם ברצוננו להצליח לשתול בעומק לבם של ילדינו את יסודות האמונה והקדושה במידה כזו שגם כשהם יגדלו לא יסורו מהם, עלינו להתמסר ביותר לעניין חינוך הילדים, ולהשקיע בכך את מיטב כוחנו, הוננו וזמננו, ללמוד איתם, להתפלל ולברך איתם וכו׳. ומי שאינו יכול לעשות זאת בעצמו, ישכור להם בכסף מלא מלמד טוב וירא שמים שיעשה זאת במקומו. וכגודל מסירות נפשו של האדם למען חינוך ילדיו, כן יראה מהם בעתיד פירות מתוקים וירווה רוב נחת.
על כל הורה מוטלת החובה לשמור את צעדיהם של ילדיו היקרים, ולדעת בכל עת ובכל שעה היכן הם נמצאים ועם מי הם הולכים, ומי הם חבריהם. וכמו שאסור לשומר העומד על משמרתו להירדם, כך צריך כל הורה להיות עירני ביותר לכל מה שנעשה עם ילדיו בכל רגע ביממה, ולדעת מה הם עושים והיכן הם נמצאים וכו׳, ובזכות טרחתם של ההורים בחינוך ילדיהם בדרך הקדושה, ה׳ יסייע בידם להצליח בכך, ויזכה אותם לראות פרי טוב בעמלם.
תמיד צריכים אנו לתת את דעתנו על עתידם הרוחני של ילדינו היקרים, ולפני כל מעשה שאנו עושים עלינו לחשוב היטב אם מעשה זה אכן יוסיף אור וקדושה לזרענו או שמא ההיפך ח״ו.
ועל כך רמזו חז״ל באומרם: איזהו חכם? הרואה את הנולד. והיינו שחכם הוא זה שלפני כל מעשה שהוא עושה, תמיד הוא רואה בעיני רוחו מה שיתן מעשה זה לילדים היקרים שנולדו לו (’הנולד׳), ואם חלילה מעשה זה עשוי להמעיט בקדושתם, הוא בורח ממנו כל עוד נפשו בו. מאידך, אם ישנו דבר שעשוי להוסיף לקדושת ילדיו, הוא יעשה הכל כדי להשיגו.
קדושת הילד תלויה בשעת יצירתו ובמדת האמת ונקיות הממון
הרגע העיקרי שבו נקבעת הקדושה של הילד הוא רגע יצירתו. ולפי גודל הקדושה והצניעות שיש להורים בשעת יצירת הוולד, כך נותנים להם “ילדים אשר אין בהם כל מאום, וטובי מראה, ומשכילים בכל חכמה, וידעי דעת, ומביני מדע, ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך” – מלכו של עולם.
ככל שהילד נוצר בקדושה גדולה ומחשבות טהורות, כך יצריו הרעים מתמעטים, ולא יהיו לו קשיים רבים בעבודת ה׳, וכמו שמסופר בזוהר הקדוש שכשירד רב יוסף לבבל, ראה בחורים פנויים מאשה, שהיו נכנסים ויוצאים בין נשים יפות ואינם חוטאים. אמר להם רב יוסף: אינכם מפחדים מפני יצר הרע? והשיבו לו אותם בחורים: אין אנו באים מתערובת רע, אלא מקודש הקדשים נחצבנו, ואיננו מפחדים מיצר הרע.
כמו כן, קדושת הילדים תלויה במדת האמת שבהוריהם, וסימן לדבר מה שכתוב: “כֻּלֹּה זרע אמת”, והיינו שקדושת הזרע תלויה במדת האמת שבהורים. ולכן אם אדם רואה שילדיו מתרחקים מעט מדרך ה׳, כנראה שבאותה תקופה הוא נהג בעניינים כלשהם שלא לפי דרך האמת והיושר, או שהבטיח דברים ולא עמד בהם וכיו״ב, וכשישוב בתשובה על כך ויתקן זאת, ילדיו מיד ישובו לדרך הישר בעזרת ה׳.
וכן יש להיזהר בנקיות הממון, ולהרחיק מהבית ממון כלשהו שאינו שייך לו לפי האמת והיושר. כי כשח״ו נכנס אל הבית ממון גזול וקונים בו אוכל לילדים, אוכל זה מוליד בלבם הרהורים רעים ומחשבות זרות, ובסופו של דבר אף עשוי לגרום להם לפרוק עול ולנטוש את דרך ה׳ ח״ו.
לכן אם התברר לאדם שבא לידו ריווח כלשהו שאינו מגיע לו לפי האמת והיושר, גם אם מצבו הכלכלי דחוק ביותר, יתגבר על יצרו ויחזיר ממון זה לבעליו, ובזכות זה עוד יזכה בעתיד לרוות רוב נחת מכל יוצאי חלציו.
הסגולה הבדוקה ביותר היא הזהירות בכבודו של כל אדם מישראל
למעלה מכל זאת: הסגולה הבדוקה ביותר אשר על ידה יוכל האדם לזכות שילדיו ילכו כל ימי חייהם בדרך הישר ויסבו לו רוב נחת ושמחה – שיזהר ביותר בכבודו של כל אחד ואחד מישראל, וינהג בענוה כלפי כל אחד מישראל, ויהיה ממונו של הזולת חביב עליו כשלו.
כי כל אחד מישראל נקרא בנו של הקב״ה, כמו שכתוב: “בנים אתם לה׳ אלהיכם”, וכאשר יכבד האדם את בניו של הקב״ה וינהג עימם בענווה ובסבלנות – גם הקב״ה, מדה כנגד מדה, ינהג כבוד בבניו, ויסייע להם ללכת בדרכים טובות וישרות, וישפיע עליהם שפע של טובה וברכה הן בגשמיות והן ברוחניות.
והנה, בכל שנה ושנה קוראים את פרשת ’במדבר׳ לפני חג שבועות – חג מתן תורתנו הקדושה. ואכן ישנו קשר הדוק בין ענין חינוך הילדים אשר עליו דובר עד כֹה, לבין נתינת התורה לעם ישראל:
מבואר במדרש שבשעה שעמדו עם ישראל לפני הר סיני כדי לקבל את התורה, אמר להם הקב״ה: ’אמנם רצוני לתת לכם את תורתי היקרה והנעימה, אולם עליכם להביא לי ערבים טובים שתשמרוה, ורק אז אסכים לתת לכם אותה׳.
כשביקשו עם ישראל להעמיד להם כערבים את האבות הקדושים או את הנביאים, לא הסכים הקב״ה לקבל זאת. ורק כאשר אמרו: ’הרי בנינו ערבים בעדינו׳, אמר הקב״ה: ’אלו ודאי ערבים טובים, ועל ידיהם אתן לכם את התורה׳.
מסמיך על כך המדרש את מה שנאמר: “מפי עוללים ויונקים יסדת עוז”, ואין ’עוז׳ אלא תורה, שנאמר: “ה׳ עוז לעמו יתן”, והיינו שרק בזכות ערבותם של העוללים והיונקים, תינוקות של בית רבן, זכו אבותינו לקבל את התורה הקדושה בהר סיני.
בחג השבועות נפתחים שערי התורה למי שמקדיש לה את בניו ומחנכם כראוי
כמו כן בכל שנה ושנה בחג שבועות, כאשר שוב מתעורר בעולם אותו אור עצום של מעמד הר סיני ומתן תורה, וחפץ הקב״ה לפתוח לפני כל יהודי שערים עצומים בלימוד התורה הקדושה – מבקש הוא מהאדם שיביא ערבים ראויים, ורק אז יתן לו את התורה. והערבים היחידים שהקב״ה סומך עליהם אלו הם ילדי ישראל.
לכן רק מי שמקבל על עצמו בחג שבועות להקדיש את בניו לתורה הקדושה ולחנכם בדרך העולה בית אל, הקב״ה מסכים לפתוח בפניו את שערי התורה הקדושה, ויחד עימם גם שערי בריאות, פרנסה טובה, אורך ימים, ועוד ועוד שערים נפלאים הנפתחים ממילא בפני מי ששערי התורה פתוחים בפניו, כמו שנאמר: “אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר”.
