בעניין מעלת התורה ונקיות מהגזל, בזכותם מנצחים במלחמות דיבר רבנו בספר "אמרי נועם" על פרשת מטות – מסעי
בפרשתנו התורה מספרת על מצות הבורא לצאת ולהילחם במדיינים, ואז על פי הוראת משה: “וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא”.
באותה מלחמה נחלו ישראל הצלחה גדולה והרגו כל זכר במדין ואת רכושם בזזו. אך הדבר המופלא ביותר שבמלחמה זו הוא, שכאשר מנו את ראשיהם של הלוחמים, נמצא ששבו כולם מן המלחמה בריאים ושלמים ולא נפקד מהם איש.
בוודאי זהו פלא גדול, שהרי לפי דרכו של עולם כשנלחמים שני צבאות אלו באלו, נופלים חללים גם בצד הצבא המנצח, וכמו שנאמר: “כי כָזֹה וְכָזֶה תאכל החרב”, ואילו במלחמה זו אירע לישראל נס נפלא ששבו כולם בשלום מן המלחמה ולא נפקד מהם איש.
כדי להבין מפני מה זכו לכך, עלינו להקדים את הנאמר בתחילת הענין: “וידבר משה אל העם לאמור החלצו מאתכם אנשים לצבא… אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא”.
לפי הנאמר בהמשך רואים אנו, שמכל שבט מישראל יצאו למלחמה אלף לוחמים, וסך כולם היה שנים עשר אלף. אם כן, מדוע כפל משה רבינו בלשונו ואמר: ’אלף למטה, אלף למטה׳ פעמיים?
אך הביאור לכך הוא: משה רבינו התכוון שכנגד כל אלף לוחמים היוצאים לשדה הקרב, יהיו אלף מישראל היושבים ועוסקים בתורה ובתפילה כל שעות היום להצלחתם, וזכות התורה תגן בעדם מכל פגע. וזהו: ’אלף למטה אלף למטה׳ – אלף לוחמים, וכנגדם אלף לומדי תורה.
מעתה מובן היטב מפני מה זכו עם ישראל להצלחה כה מופלאה במלחמתם, להכות בשונאיהם מכה רבה ולחזור בשלום לביתם ללא כל פגע, משום שכל חייל במלחמה לא סמך על כח זרועו, אלא על זכותו של הבן תורה היקר היושב במחנה ועוסק בתורה ובתפילה בקדושה גדולה להצלחתו ושמירתו, ובכך עמדה זכות התורה הקדושה לכל החיילים, והגינה עליהם מכל פגע.
וכן אמר דוד המלך ע״ה: “עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים”, ופירשו חז״ל: מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.
נקיות כפיהם מן הגזל עמדה לזכותם להגן עליהם, וחשיבות השמירה על כך
מעלה יקרה נוספת שהיתה באנשי הצבא שיצאו למלחמה במדין היא, שהיו ידיהם נקיות מגזל, כפי שמוכח מכך שאיש מהם לא לקח לעצמו מאומה מכל הרכוש הרב שבזזו מאויביהם בשעת המלחמה, כפי שהתורה מעידה באומרה: “ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת המלקוח ואת השלל אל המחנה”, והתורה בהמשך מונה בפרטות את כל מה שהביאו, כדי להשמיע שלא לקחו לעצמם מאומה בלא רשותו של משה.
מדה יקרה זו, של נקיות כפיהם מן הגזל, גם היא עמדה לזכותם בשדה הקרב להגן עליהם מכל משמר.
ומכך ילמד כל אדם עד כמה ראוי לו לטהר את כפיו לבל ידבק בהם מאומה ממה שאינו שייך לו לפי האמת והיושר, וירחיק מביתו את הגזל בכל כחו. כי ממון שבא לאדם שלא ביושר עשוי להביא על ביתו אסונות כבדים רח״ל, וכן גורם שיהיו תולעים מכרסמים בזרעו, כלומר, שיכנסו הרהורים שאינם טובים בלב בניו ובנותיו ויגרמו להם לפרוק את עולו של הקב״ה ולסור מדרך ה׳ ח״ו.
אך כשאדם ידקדק בכל מעשיו ודרכיו שיהיו על דרך האמת והיושר, ויעדיף רווח כספי מועט הבא ביושר מכל הון שבעולם הבא שלא ביושר – יזכה לראות ברכה רווחה והצלחה בכל מעשה ידיו, ויהיו כל בניו שתולים בבית ה׳ לאורך ימים.
