מעשה ברבנו
כל מעשיו של אבינו מו״ר הרב יורם מיכאל אברג׳ל זיע״א, היו מתוך רצון יחיד ועז – לזכות לקרבת ה׳ אמיתית, ולצרף יחד עמו עוד רבים שיזכו לטעום את טעמה המתוק של קרבת ה׳.
באחד משיעוריו הנפלאים, המחדירים שאיפה לקרבת ה׳, סיפר רבנו:
"כולנו שמענו על האחים הקדושים והטהורים, רבי זושא מאניפולי, ורבי אלימלך מליז׳נסק. החסידים חיפשו מנהיג, אדמו״ר, וכלם אמרו פה אחד: 'נבחר את רבי זושא, שהוא ישמש בקודש. הוא יהיה הרבי שלנו׳. שמו אותו בראש, הכינו לו כיסא מיוחד, ורקדו בשמחה רבה.
לאחר סיום חגיגת ההכתרה, פנו לעלות על יצועם למנוחת הליל, כל אחד בביתו.
שעת חצות הגיעה, ורבי זושא עדיין לא קם לעריכת תיקון חצות כנהוג. התחילו כל מיני דיבורים והרהורים בין החסידים, 'אולי מיהרנו? אולי היינו צריכים לחפש מישהו אחר, יותר בן תורה, יותר תלמיד חכם?'…
קם אחד מהם ואמר, 'אולי נכריז על בחירות מחדש? או אולי נלך לשאול את האח הגדול, רבי אלימלך, מה הוא אומר על כך?'.
אמר להם רבי אלימלך, 'הוא עדיין לא קם? יש לי פתרון, תנו לי לבדוק זאת׳.
הלך רבי אלימלך לחדרו של רבי זושא. והנה ברגע שהניח את ידו על המזוזה בפתח החדר, קפץ רבי זושא ממקומו.
החסידים שעמדו שם, וראו את המחזה התמוה, שאלו את רבי אלימלך בפליאה, 'מה עשית לו?'…
אמר להם רבי אלימלך, 'אני מכיר היטב את סודו הכמוס של אחי… מאז היותו בגיל שלש, אפילו פעם אחת הוא לא נפרד מהקב״ה. הוא קורא קריאת שמע בבוקר ובערב, מתוך דבקות נוראה. הוא לא מסיח את דעתו לרגע אחד מה׳ יתברך…
בכל פעם שאחי רבי זושא נוגע במזוזה, הוא מושך עליו אור עליון, ומרגיש את האור הקדוש שלה בכל רגע. לכן, עלה במוחי רעיון פשוט. הלכתי ו׳הסתרתי׳ לרגע בידי את האור הזך של המזוזה הקדושה. וכתוצאה מכך, מיד קפץ רבי זושא ממיטתו כנשוך נחש. הוא הרגיש שהנשמה עוד רגע קט פורחת ממנו. הוא אינו מסוגל לחיות רגע אחד ללא דבקות מוחלטת בשכינה הקדושה, באור העליון'…
או אז הבינו החסידים את גודל מעלת וקדושת רבם הנערץ: זו הנהגה של מלאך קדוש, דבקות שאין לה הפסק. אהבה שאין לה קץ".
כך גם ראינו במסכת חייו של רבנו – עבודת חיים עקבית ומופלאה, שהובילה לדבקות עצומה בשכינה.
