כתר תורה שייך לכולם

מבין כל הכלים שנצטוו עם ישראל לבנות לצורך עבודת המשכן, שלשה כלים היו מעוטרים בזר זהב (בדוגמת כתר): הארון, כמו שכתוב: “ועשית עליו זר זהב סביב”, השולחן, כמו שכתוב: “ועשית לו זר זהב סביב”, ומזבח הקטורת (עליו מדובר בסוף הפרשה הבאה – פרשת תצוה), כמו שכתוב: “ועשית לו זר זהב סביב”.

מבואר בגמרא:

“אמר רבי יוחנן שלשה זירים הן: של מזבח ושל ארון ושל שולחן. של מזבח זכה אהרן ונטלו. של שולחן זכה דוד ונטלו. של ארון עדיין מונח הוא – כל הרוצה ליקח יבוא ויקח.”

היינו, ששלשת הכלים שעליהם היו זרים מכוונים כנגד שלשת הכתרים הנזכרים בדברי רבי שמעון במסכת אבות: שלשה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כי המזבח הוא כנגד כתר הכהונה, שהרי העבודה על גביו היתה נעשית על ידי הכהנים. והשולחן הוא כנגד כתר המלכות, כי השולחן מסמל את שפע המזון והעושר הגשמי שיש למלך. והארון הוא כנגד כתר התורה, שהרי בארון היו מונחים לוחות הברית.

כתר התורה מיועד לכלל ישראל ולא רק ליחידים

לפי האמור ששלשת הכלים הנזכרים הן כנגד שלשת הכתרים, יובן גם מדוע בציווי על עשיית השולחן והמזבח נאמר ’ועשית׳ בלשון יחיד, ואילו בציווי על עשיית הארון נאמר ’ועשו׳ בלשון רבים:

היינו מכיון שכתר הכהונה וכתר המלכות, המכוונים כנגד המזבח והשולחן, אינם שייכים לכל כלל ישראל, כי אם ליחידים בלבד שהם מזרע הכהונה או מלכות בית דוד, ולכן נאמר בהם ’ועשית׳ בלשון יחיד, על שם שהם מיועדים ליחידים בלבד.

אולם כתר התורה, המכוון כנגד הארון, מיועד לכל אחד ואחד מישראל שחפץ בו, ומוכן לעמול כדי לזכות בו, ולכן נאמר בו ’ועשו׳ בלשון רבים, כיון ששייך הוא לכולם ללא יוצא דופן.

וכן הוא באבות דרבי נתן:

כתר כהונה כיצד? אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה, שנאמר: “והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם”. כתר מלכות, אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות, שנאמר: “ודוד עבדי נשיא להם לעולם”. אבל כתר תורה אינו כן, עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, שנאמר: “הוי כל צמא לכו למים”, הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטלה.

מאחר שעיקר עִסקנו הוא לזכות לרכוש את כתר התורה, המונח בקרן זווית ומצפה שנבוא וניטול אותו, על כן חובתנו היא להשתלם בכל ארבעים ושמונת הקניינים שהתורה נקנית בהם.

וכשם שלא ניתן לרכוש חפץ מסוים כל זמן שחסר לאדם את הסכום המלא ששווה אותו החפץ, כך גם אם יחסר לאדם קנין כלשהו מתוך ארבעים ושמונת הדברים שהתורה נקנית בהם, לא יוכל לזכות לקנות את התורה בשלימות, כיון שארבעים ושמונת דברים אלו הם מחירה המלא של התורה, ובלעדיהם לא ניתן לקנותה.

מדת האמת היא עמוד השדרה של כל קנייני התורה

עמוד השדרה של כל הקניינים הוא: ומעמידו על האמת, והיינו שבכל דרכיו ומעשיו של האדם ינהג בישרות ואמיתיות, ולא יוציא מפיו אפילו דיבור אחד של שקר ח״ו, ויהיה משאו ומתנו עם הבריות באמת ובאמונה, אומר על לאו לאו ועל הן הן, ולא ישנה בדיבורו ולא יוסיף ולא יגרע.

כי חותמו של הקב״ה אמת, ותורתו תורת אמת, ולא יוכל לזכות בה אלא מי שכל מעשיו מתנהלים על דרך האמת והיושר.

הנהף על גבי הארון, המסמל את התורה, היו שני הכרובים אשר להם פני ילד קטן – כמבואר בגמרא שכרוב הוא נוטריקון ’כרביא׳ – שכן בבבל קורין לתינוק ’רביא׳. דבר זה בא לרמוז לנו שחייב כל הורה בישראל להשתדל בכל יכולתו לנטוע את ילדיו במקומות חינוך שבהם יחנכו אותם בדרך התורה הקדושה.

ובנוגע לכרובים נאמר: “ודברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות”, ונרמז בזה שכל מי שיצליח לחנך את ילדיו בדרך התורה הקדושה, בבחינת הכרובים שעל גבי ארון העדות, יזכה לאחר אריכות ימים ושנים שהקב״ה ידבר עימו פנים אל פנים, וירשה לו להנות מזיו שכינתו.

חינוך הילדים וההשקעה בו ללא הרף מביאים לתוצאה מבורכת

לכן ראוי לכל אחד להשקיע את כל כחו בענין חינוך הילדים, כיון שזוהי עיקר תכליתנו עלי אדמות.

לא די בכך שהילדים מתחנכים בדרך התורה בבית הספר ובתלמוד תורה, אלא צריך להשקיע בכך עוד ועוד גם בבית, על ידי שבבית יתנהגו ההורים במדות טובות וקדושה וישמשו לילדיהם דוגמא טובה. ועיקר החינוך שנשאר חקוק בלב הילדים לאורך ימים ושנים הוא דוקא זה שהם מקבלים מהוריהם בבית, ולא ממה שלימדו אותם בבית הספר ובתלמוד תורה.

מכיון שברוב היום האבות אינם מצויים בבית, והאמהות הן שנמצאות עם הילדים ברוב שעות היום, על כן עליהן רובצת שליחות קדושה זו ביותר, ואשרי האמהות שמקבלות את ילדיהן בשובם מבית הספר ומהתלמוד תורה באהבה ובחיבה, ומתעניינות בכל הנעשה איתם במשך היום, וטורחות בכל יכולתן להכין איתם את שיעורי הבית, וכן לשנן עמהם את הנלמד בכיתה.

לא ניתן לתאר במילים את גודל השכר שתקבלנה אמהות אלו בשמים, ובזכות טרחתן הגדולה בענין חינוך הילדים, הקב״ה יזכה אותן לראות פרי טוב בעמלן, וכל ילדיהן יקבעו היטב בתורה הקדושה, וילכו בדרך ה׳ כל ימיהם.