עוד מסגולותיה של ברכת המזון

בפרשתנו התורה מצוה: “ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך”, והיינו שנצטוינו בזה לברך ברכת המזון אחר אכילת פת. וסגולות רבות ונפלאות ישנן במצוה זו:

ראשית – שפע הפרנסה של האדם תלוי במידת הכוונה שהוא משקיע בברכת המזון, כדברי ספר החינוך, ש׳כל המברך ברכת המזון בכוונה מובטח לו שלא יחסרו מזונותיו כל ימיו, ויהיו מצויים לו מזונותיו בכבוד׳.

לפי דבריו הקדושים יובן גם מדוע הסמיכה התורה למצות ברכת המזון את הפסוק: “ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה”, וזאת כדי לרמוז לנו שבזכות מצות ברכת המזון בכוונה, ישפיע לנו הקב״ה שפע של פרנסה ומזון עד בלי די, בבחינת: ’לא תחסר כל בה׳.

סגולה נוספת יש בברכת המזון בכוונה, לשמור את האדם מכל נזק, כמובא בדברי הפוסקים, שבכל שלשת הברכות הראשונות של ברכת המזון, שרק הן חיובן מן התורה, לא נזכרת אות פ׳ סופית, לפי שכל מי שמברך ברכת המזון בכוונה, אין שולט בו לא אף ולא שצף ולא קצף (שיש בהן אות פ׳ סופית).

והיא שעמדה לעולם כולו בימיו של אברהם אבינו, שאף על פי שרוב ככל בני דורו היו עובדי עבודה זרה ומכעיסים לפני המקום ב״ה, בכל זאת התקיים העולם בזכות שהיה אברהם אבינו מאכיל בביתו כל עובר ושב, ולאחר מכן מלמדו לברך להקב״ה על המזון שאכל, כמובא בגמרא, שהיה אומר לכולם: וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם, הודו ושיבחו וברכו למי שאמר והיה העולם.

זהירות בברכות הנהנין מביאה לידי רוח הקודש

למעלה מכל זאת: כשאדם מברך ברכת המזון בכוונה גדולה, הדבר משפיע שפע רוחני עצום על נפשו, וזאת על פי דברי המהרח״ו, שכתב: גם אמר לי מורי ז״ל (האר״י הקדוש), כי עיקר השגת האדם אל רוח הקודש, תלויה על ידי כוונת האדם וזהירותו בכל ברכות הנהנין, לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנאחזים במאכלים החומריים ומתדבקים באדם האוכל אותם, ועל ידי הברכות שעליהם הנאמרות בכוונה, הוא מסיר מהם הקליפות ההם ומזכך החומר שלו, ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה.

אם כך נאמר על ברכות הנהנין שכל חיובן אינו אלא מדרבנן, כל שכן שנכונים הדברים גם לגבי ברכת המזון שחיובה מדאורייתא.

על פי זה יובן מה שנאמר לגבי בועז: “ויאכל וישת וייטב לבו”, ומיד אחר כך מסופר שם על הניסיון הגדול שהיה לו עם רות בגורן, ואיך שעמד בו בגבורה גדולה ולא נכשל.

נסמכו הדברים זה לזה כדי ללמדנו שבגלל שבועז בירך אחר אכילתו ברכת המזון בכוונה גדולה – כפי שפירשו חז״ל, שמה שנאמר ’וייטב לבו׳ היינו שבירך ברכת המזון בכוונה גדולה – ממילא הוסרו ממאכלו כל הקליפות, ונזדכך חומרו, ומכח קדושה זו עמד בניסיון הגדול שבא לו לאחר מכן.