מידותיו הקדושות של נח

לאחר שבסיום הפרשה הקודמת התורה הקדושה סיפרה על לידתו של נח, פותחת התורה את פרשתנו בשבחו של נח ואומרת: “נח איש צדיק תמים היה בדורותיו”. בפסוק זה התורה מזכירה שלש מעלות יקרות ונשגבות שהיו לנח, והם: ’צדיק׳, ’תמים׳, ו׳היה בדורותיו׳.

ביאור מעלות אלו:

צדיק – מדת ’צדיק׳ לעולם מורה על יושרו של האדם והגינותו בענייני ממון, כמו שנאמר: “מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק, והין צדק יהיה לכם” ועל שם כך נקרא נח ’צדיק׳, משום שהיה זהיר ביותר בנקיות ממונו מכל חשש גזל, ולא נטל מן הזולת אפילו פרוטה אחת שלא ביושר. והגם שכל בני דורו של נח היו לקויים בכך ביותר, כמו שכתוב: “כי מלאה הארץ חמס מפניהם” עד שאמרו חז״ל שלא נחתם גזר דינם להכחד במי המבול אלא על הגזל, בכל זאת נח לא הושפע מהם אלא הנהיג את עצמו ואת בני ביתו בדרך האמת והיושר.

תמים – מדת ’תמים׳ מורה על שלימות קדושת הברית של האדם, וכמו שאמרו חז״ל שעל אף כל מעשיו הטובים של אברהם בכל זאת לא קרא לו הקב״ה תמים עד שנימול, ונעשה שלם בבריתו. ועל שם כך נקרא נח ’תמים׳, משום שנח נולד מהול, ומאז שמר ביותר על קדושה זו, וגם הנחיל זאת לבניו אחריו, ולא הושפע מבני דורו שפגמו ביותר במדה קדושה זו, כמו שנאמר: “וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ”, ועד שנגזר עליהם משום כך להיכחד מן העולם, כדברי חז״ל במדרש שדור המבול נמחו מן העולם על ידי שהיו שטופים בענייני עריות.

היה בדורותיו – מדה זו מורה על כך שהיו לנח יחסים טובים עם כל בני דורו, והיה אהוב על כולם, וזאת משום שנח היה שומר ביותר על קדושת לשונו ולא היה מדבר לשון הרע ורכילות על שום אדם, ואילו בני דורו היו לקויים בענין זה ביותר, והיו משלחים לשונם לכל עבר, ומדברים בגנותו של כל אחד ככל העולה על רוחם, ולכן נגזר עליהם להמחות במי המבול, כיון ש׳מבול׳ הוא ראשי תיבות של הפסוק: “מוות וחיים ביד לשון”. לעומת זאת, נח ששמר ביותר על קדושת לשונו ניצל מהמבול.

במידות התיבה נרמזת שמירת הלשון של נח

דבר זה נרמז במידות המיוחדות שציוה הקב״ה את נח לעשות לתיבה, כמו שנאמר: “וזה אשר תעשה אותה, שלש מאות אמה אורך התיבה, חמישים אמה רוחבה, ושלשים אמה קומתה… ואל אמה תכלנה מלמעלה”.

היינו כי שלש מאות האמות שבאורך התיבה עולים כמספר האות ש׳, וחמישים האמות שברוחבה עולים כמספר האות נ׳, ושלשים האמות שבקומתה עולים כמספר האות ל׳, והאמה שבגגה שהיא בת שישה טפחים עולה כמספר האות ו׳, ומצירוף כל אלו עולה תיבת ’לשון׳ – לרמוז ששמירת הלשון של נח היא זו שגרמה לו להינצל ממי המבול.

קדושת הלשון וקדושת הברית מכוונות זו כנגד זו

באמת ישנו קשר ממשי בין קדושת הלשון של נח לבין קדושת בריתו, וזאת על פי המבואר בספר יצירה שבגוף האדם ישנן שתי בריתות המכוונות זו כנגד זו, והן: ברית הלשון וברית המעור (היסוד).

כל זמן שהאדם שומר על לשונו בקדושה גדולה ונזהר שלא לדבר דברי שקר ונבלה ולשון הרע ורכילות, הקב״ה מסייע בידו לשמור גם על קדושת היסוד, אך אם חלילה פוגם האדם בברית הלשון ומדבר בה דברים אשר לא כדת, מסתלקת מעליו השמירה וסופו שיבוא לפגום אף בברית השניה.

ומכיוון שנח שמר היטב על לשונו וקידש אותה כראוי, ממילא זכה לסיוע עצום מן השמים להישמר גם בעניין קדושת היסוד.